כליל החורש
Cercis siliquastrum
חפש את העץ – דף איסוף נתונים על העצים
שם המגדיר: רועי שצקי
שם עברי: כליל החורש
שם לועזי (לטיני): Cercis siliquastrum
מיקום העץ ברגבים: מתחת גן סתוונית, בכביש העוקף מתחת דאלאס ועוד.
משפחה: קטניות
מוצא: ים תיכוני
אופן ריבוי (חד/דו-ביתי, דו-מיני , רבייה וגטטיבית):
חד-ביתי, דו מיני, כלומר על כל פרח בעץ קיימים אברי מין זכריים (אבקנים) ונקביים (עמוד עלי ושחלות). הפצה ע"י הרוח
מאפיינים:
כליל החורש הוא עץ נשיר של החורש הים תיכוני הפורח בטרם הוא מלבלב. הגוון הורוד ארגמני של פרחיו וכמותם המרשימה על העץ מצדיקים את השם שניתן לו כליל היופי של החורש. העץ מגיע לגובה של 10-3 מטרים. הוא בעל גזע עבה אחד או מספר ענפים.
הפריחה העיקרית מתקיימת בחודש מרץ עד מאי בטרם העץ ליבלב. העץ פורח גם בחודשים אוקטובר נובמבר אבל אז הפריחה מעטה וכמעט בלתי נראית בשל העלים הצפופים המסתירים את הפרחים.
שימושים ופולקלור:
פרחיו ותרמיליו ורודים-אדמדמים, לפיכך שמו בפרסית 'ארגון' שפירושו ארגמן. " ועתה שלח לי איש חכם לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת ובברזל ובארגון וכרמיל ותכלת ויודע לפתח פיתוחים" דברי הימים ב' ב' ו'.
לפי המסורת הנוצרית התאבד יהודה איש קריות על עץ כליל החורש לאחר שהסגיר את ישו המשיח. מאז, אדום העץ מבושה, ומכאן שמו 'עץ יהודה'.
הערבים והדרוזים בגליל נוהגים לאכול את פרחי העץ, ולטבל אותם במזונם.
הפרחים והעלים משמשים ברפואה העממית כתרופה לבעיות רבות ושונות.
מדוע ורודים פרחיו של כליל החורש?
על אחת מגבעות הכרמל גדל עץ כליל חורש צעיר. עירום ורועד עמד העץ בסערות החורף, נלחם ברוחות העזות, והתפלל לאלוהים שיעניק לו מעט חום.
יום אחד הציצה קרן שמש קטנה מבין העננים וראתה את העץ הקופא בקרה. נכמרו רחמיה על העץ הסובל, וכל יום באה וחיממה את ענפיו העירומים, אבל בערב נאלצה למהר ולשקוע בים כדי להימלט מן החושך השחור הרוצה להמית אותה ואת חברותיה, קרני השקיעה האחרות.
כעבור שבוע פרצה סערה.
רוחות עזות נשבו, שברו ענפים ועקרו עצים, וכל היום לא הצליחה קרן השמש לבקר את ידידה הצעיר. רק בערב הספיקה לחמוק מהרקיע האפור, ובאה לחמם מעט את כליל החורש הרועד מקור.
"עלייך למהר ולשוב לשקוע בים, פן יפגע בך החושך וימית אותך!" קרא העץ. "לא אוכל להניח לך לקפוא כאן בקרה, אהובי!" ענתה הקרן, ונותרה חבוקה בענפי העץ כל הלילה. לאט-לאט נמוגה הקרן, ושרידי אורה הלכו ופחתו. אבל קרן האור הטובה לא מתה.
למחרת שקעו זהרוריה על ענפי העץ והפכו לפרחים שצבעם כצבע השקיעה.
מאז פורח כליל החורש מדי שנה באשכולות פריחה ורודה-סגלגלה, ובערבי החורף הקרים הוא זוכר בגעגועים את האור הנעים ואת החום המלטף שהעניקה לו ידידתו, קרן השקיעה הקטנה.
מידע מעניין נוסף שקשור לרגבים (מי נטע? , באיזו שנה? , לזכר מישהו? וכו...):
לא ידוע
