רג(ע)טבע מאת:רועי שצקי

המחשבה לכתוב טור טבע עלתה בראשי בעקבות ההכרה בניתוק הקיים בימנו בין בני האדם לטבע הסובב אותם. הרי אתם מכירים את הסיטואציה המוכרת בה הנכם מגיעים הביתה מיום עבודה או מבית הספר, מדליקים את הטלביזיה, המחשב או הטלפון החכם ומשוטטים במרחב הווירטואלי בניוון חושים מתקדם.  בתור אחד שגדל בקיבוץ וחונך על טהרת הטיול בטבע, התבוננות, הרחה, מישוש, שמיעה ולימוד הייחודיות של כל בעל חיים, צמח ואבן חשבתי שיהיה נחמד לחשוף את הדור הבא לנפלאותיו וקסמיו של הטבע העוטף אותנו ולקרב אף במעט לעולם זה. בבסיסנו אנו יצורים סקרניים, על מנת לספק יצר זה עלינו ללמוד שפה רחבה ולהעמיק את ידיעתנו בתחום. טור זה יתבסס על טיולים עם משפחתי בקיבוץ או בסביבתו, ובו אעמיק כל פעם בדבר מקום ייחודי, צמח אופייני לעונה ובעל חיים מעניין אותו פגשנו. כך אנסה להקנות לקוראי הטור כלים שיעזרו להבין וכתוצאה מכך ליהנות מעולם נגיש זה. ואולי גם לצאת בעקבותיי לטיולים משפחתיים (רחמנא לצלן) במקומות מעניינים בקרבת הקיבוץ.

בטור זה אתבסס על טיולון קצר שעשיתי אחר הצהרים בתוך הקיבוץ. מעניין לראות שאף טיולון קצר מסוג זה מאפשר להיתקל במגוון צמחים וציפורים עצום ומעניין. לא צריך לנסוע רחוק בשביל כך...

בתור ילדים בקיבוץ הייתה בינינו תחרות סמויה על התואר הנכסף של מלקט הפטריות הטוב ביותר. התמחינו בעיקר באיתורה של האורנייה המצויה – פטרייה טובה למאכל (מדהימה בחביתה או במרק) הגדלה תחת עצי אורן ומקיימת יחסי מיקוריזה (סימביוזה בין הפטרייה לשורשי צמח) עמם. האורניות מסייעות לשורשי האורן לקלוט מים ומלחים שונים מהקרקע, ומקבלות מהשורשים את מזונן .השבוע יצאתי לבחון את קישורי ליקוט האורניות שלי. יצאתי ממערת מלול הממוקמת בסמוך לכביש העוקף, מתחת לבית הוריי. כמובן שלא ויתרתי על כניסה לחלל הראשון של המערה. שם ניתן לראות את שורשי התאנה הגדולה, אשר צמחה בפתח המערה, המתפתלים כנחשים לעומקה, חודרים ומפצחים את הסלע הקירטוני בחפשם אחר מים לרוויה. על מערות ארחיב בטור עתידי. בדגש על המערות המעניינות שבגבעת הנוף.

חציתי את הכביש העוקף וירדתי ליער האורנים הממוקם בסמוך. בחיפוש אחר פטריות אתה נעזר במגוון חושיך: איתור גבשושיות חריגות מתחת לשכבת מחטי האורן, הרחה של הריח החזק והאופייני של הפטרייה ומתן תשומת לב לרכות ייחודית במידה ורגלך דורכת על פטרייה חבויה. ניסיתי לחדד את כל חושי אך ללא הועיל. אף לא אחת לרפואה. אומרים שפטריות צצות לאחר הגשם הראשון, אולי עדיין מוקדם מדיי עבורן...

אך הטיולון לא אכזב והניב מגוון מפגשים מעניינים.

בתוך חורשת האורן נתקלתי באספרג החורש אשר בעונה זו מגדל גבעולים טריים וירוקים. את האספרג ניתן לאכול חי, מיד עם קטיפתו, או לכבוש אותו או לאוכלו חלוט במים. האספרג משמש גם כתרופה עממית נגד עצירות, נגד מחלות כבד ודם, לבעיות בדרכי שתן ולהקלת כאבים. השארתי לכם הרבה גבעולים טריים וטעימים. ואפילו קבלו קישור למתכון.

המפגש השני בחורשה היה עם מרבד הרקפות אשר פריחתם בשיאה. כנראה שיש לרקפות יתרון על פני מיני צמחים אחרים בבית הגידול שמתחת לאורנים. ישנן שתי סברות מדוע מחטי האורן מונעים נביטה של צמחים חד שנתיים : הראשונה היא שפירוק מחטי האורן יוצרת עליה בחומציות הקרקע ורק צמחים המותאמים לקרקע חומצית מסוגלים לשרוד. הסברה השנייה טוענת שהמעטה הצפוף של המחטים יוצרת שכבת בידוד המפריעה לנביטה ומונעת אור מנבטים. בין אם הראשונה נכונה או השניה, ניתן לומר בוודאות שהרקפת נהנית מהתנאים שהאורן מספק לה.

הוספתי בסוף הטור סיפור נחמד לילדים על שלמה המלך והרקפת.

כאשר עליתי בחורשה לשביל החוצה אותה מול הבית של אסף, נתקלתי בעץ השקדייה פורח במלוא הדרו. השקדייה היא בת משפחת הורדיים אשר כוללת גם את התפוח, האגס, השזיף, החבוש, הפטל, תות השדה וכמובן את הורדים. מועד פריחתו של השקד חלה עלפי רוב בחודש ינואר אך תתכן הקדמה או איחור בהתאם למידת חומו של החורף. עדות לכך זכינו לראות בשבת האחרונה בטיול בנחל ראש פינה, הידוע בריכוז הגבוה של שקדיות, שבתאריך זה עדיין לא פורחות. יתכן בשל מעטה השלג העבוט שכיסה אותם במשך למעלה משבוע (וגרם לרוב ענפיהן לקרוס ולהשבר).

לקינוח, בעת צעידה חזרה בחורשה, לדאבוני הערתי לילית מצויה שנמנמה לה על אחד האורנים. הלילית הינה דורס לילה בגודל של 43-37 ס"מ, מקננת בחורשות ובגנים ולוכדת את מזונה, בעיקר מכרסמים וחרקים, על הקרקע. ציפור יפה לכל הדעות.

זהו להפעם, צאו לטייל וליהנות מהטבע החורפי והירוק בעיניים!  

 __________________________________________________________________________ 

אגדה על הרקפת – מתוך אתר טיולי (קישור)

 מדוע מרכינה הרקפת את ראשה כלפי מטה?

כאשר הפך שלמה למלך על ישראל, הזמין אצל האמנים והאומנים כתר לראשו. באו כולם והציגו בפניו כתרים מעשה מחשבת מזהב ומכסף. אך אף לא כתר אחד מצא חן בעיניו. לא היה יכול שלמה למלוך בלי כתר לראשו. בלב עצוב יצא אל השדות ואל ההרים. והנה הארץ כולה פורחת. זקפו הפרחים ראשיהם וקראו: אני האדום! אני אשמש דוגמה לכתר!.אני הצהוב! אני מתאים לכתר! אני! אני! אני! - קראו הפרחים בגאווה. אך שלמה, שהיה מלך ענו, לא רצה שהפרחים הגאוותנים ישמשו לו דוגמה לכתר המלך. שוב מילא הצער את לבו.

לפתע אורו עיניו. מתחת לסלע הבחין ברקפת פורחת, ורודה וצנועה.

הרקפת היא דוגמה טובה! שמח המלך. הכתר שלי יהיה כפרח הרקפת! זה פרח יפיפה וצנוע. הכתר שלי, כמו פרח הרקפת, יזכיר לי כי עלי למלוך על עם ישראל, עמי, ולשפוט אותו בחכמה ובצניעות. וכאשר הגיע זמנו של שלמה למות, הצטערו הרקפות צער רב והרכינו ראשיהן כלפי מטה, עד היום הזה.