שקד מצוי Amygdalus communis שם עברי: שקד מצוי שם לועזי (לטיני): Amygdalus communis
מיקום העץ ברגבים: מעל מגרש כדורגל
משפחה: ורדיים
מוצא: ים תיכוני
אופן ריבוי (חד/דו-ביתי, דו-מיני , רבייה וגטטיבית):
עץ חד ביתי, בעל פרחים דו מיניים. הפרחים ריחניים והם מושכים דבורים המאביקות את הפרח מאפיינים:
עץ נשיר-חורף המגיע לגובה של 8-3 מטרים.
החלק הנאכל הוא הזרע. אך פירות השקד נאכלים גם בשלמותם הבשלתם כשקליפת הזרע עדיין ירוקה. לזרעים ערך מזוני רב והם מכילים, בין היתר, שומן חלבון וסידן.
צמח של שקד מר משמש כנה לשקד התרבותי. (ענף שגדל מזרע של שקד מר, עליו מרכיבים מינים של שקדים טובים למאכל). זרעי השקד המר אינם טובים למאכל הם מכילים חומר הנקרא אמיגדלין ממנו משתחרר בזמן אכילת הזרע חומר הרעל ציאניד. על כן אין לאכול זרעים של שקד מר. זה מנגנון הגנה על הזרעים בפני אכילה בפי בעלי-חיים. שימושים ופולקלור:
השקד מוזכר בתנ"ך לראשונה בספר בראשית כמנחה מזמרת הארץ ששלח יעקב ליוסף. השקד מכונה במקרא גם בשם לוז, זהו שמו בערבית עד ימינו.
קליפות שקדים שימשו כחומר הסקה. קורות עץ שקד נמצאו בסנטה קטרינה שבסיני, מתוארכות למאה השישית לספירה. כמו כן השתמשו בקורות למתקני בתי הבד באזורים שונים בארץ. הבדווים השתמשו בשקד להכנת מסרקות, חלקי אוכפים ועוד.
לשקד המתוק ערך גם כחומר רפואה: השקדים סותרים את חומצות הקיבה, משמשים תרופה נגד שיעול, משחררים ליחה, מדכאים כאב ראש, דיכאון ועוד. התרופה נוצרת ע"י כתישת הזרעים ומיצוי השמן מתוכם, או אכילת רסק הזרעים. ניתן לערבבו עם חלב, או עם מיץ לימון או עם דבש. "השקדיה פורחת
ושמש פז זורחת
ציפורים מראש כל גג
מבשרות את בוא החג
טו' בשבט הגיע
חג לאילנות"
שיר ילדים מוכר זה, נכתב ע"י המשורר דושמן, והוא מבטא את הסמליות של פריחתעץ השקד לתחילת הפריחה בארץ. אך המשורר לא דייק בשם העץ. המשוררת לאה גולדברג דייקה יותר, והיא כתבה "בארץ אהבתי השקד פורח".
ואכן עץ השקד מקדים לפרוח. הוא פורח בטרם העץ מלבלב והוא מרהיב ביפי פריחתו בחורש ובכרמי שקדים מוזנחים במדרגות בהר.
חידה/ מיכאל דשא
הַשָּׁקֵד
מִי לוֹבֵשׁ בְּאֶמְצַע שְׁבָט
שִׂמְלַת-פְּרָחִים, שִׂמְלַת-שַׁבָּת ?
עֵץ יָחִיד הוּא, עֵץ בּודֵד,
תָּם, צָנוּעַ, הַשָׁקֵד !
עֲרֻמִים עֲצֵי-הַגַּן,
אַךְ בַּנִיר נוֹבֵט דָּגָן,
וְעַל שָׁקֵד זוֹרֵחַ צְחוֹק –
הָאָבִיב אֵינוֹ רָחוֹק !
הִנֵה יָבוֹא חָבִיב, רָחִים
וְעִמוֹ הֲמוֹן פְּרָחִים,
הַיוֹם פֹּורֵחַ לוֹ בּוֹדֵד
עֵץ-אָבִיב צָחוֹר, שָׁקֵד !
מתוך: "מי מדליק את הברק", יבנה, תש"ן, 1990 (מהד' ב'
מידע מעניין נוסף שקשור לרגבים (מי נטע? , באיזו שנה? , לזכר מישהו? וכו...):
ללא |
