גרבילאה חסונה Grevillea robustat
משפחה: הפרוטאיים. הגדול ביותר בסוגו
מוצא: תפוצתו הטבעית בחוף המזרחי של אוסטרליה. הגרווילאה החסונה גדלה באופן טבעי על החוף ועל רכסי הרי,בתוך יער גשם טרופי וביער טרופי יבש. כעת היא נדיר יחסית בסביבתה הטבעית, אבל נטועה באופן נרחב במקומות רבים, כולל באי נורפוק ובאי הלורד האו ליד אוסטרליה. המין גם התאזרח במקומות נוספים בעולם, כולל בדרום אפריקה, ניו זילנד, הוואי, פולינזיה הצרפתית, ג'מייקה, פלורידה וישראל. הגרבילאה נחשבת עשב שוטה בחלקים של ניו סאות' ויילס וויקטוריה, וכמין פולש בהוואי ובדרום אפריקה. מאפיינים: עץ ירוק עד בעל עלים ירוקים, אשר צידם התחתון אפור. העלים גזורים ומנוצים פעמים. הפריחה כתומה זוהרת בתחילת הקיץ. הגרבילאה הינה עץ גדול ומרשים, עמיד בקרה שרב מחלות ומזיקים. הגרבילאה אינה צורכת הרבה מים, אבל גם בבגרותה זקוקה להשקית עזר מאמצע הקיץ ועד לגשם הראשון. ללא השקית עזר עלול העץ לסבול מיובש בצמרת ולהפוך לשביר. פולקלור: הגרווילאה החסונה תוארה לראשונה באופן רשמי בשנת 1830 על ידי הבוטנאי רוברט בראון, לאחר תיאור על ידי אלן קנינגהם שלא פורסם. את טיפוס הדגימה אסף על ידי קנינגהם בקצה המזרחי של מפרץ מורטון בשנת 1827. שם המין הלטיני, robusta, משמעותו בלטינית "חזק כמו אלון" או "חסון", ומכאן גם השם בעברית.
הגרבילאה משמשת בתעשית העץ, לעצה שלה גוון ורוד והיא בעלת איכות טובה ליצור רהיטים. לפני תחילת השימוש באלומיניום, היה עץ הגרביליאה רובוסטה בשימוש נרחב עבור משקופי חלון חיצוניים, בזכות עמידותו בפני ריקבון. בשל הידלדלות אוכלוסייתו, הוגבל היקף כריתתו. במרכז אמריקה משתמשים בה כעץ שמצל על מטעי הקפה.
הגרווילאה החסונה הובאה לישראל בימי המנדט הבריטי, על ידי הטמפלרים בזכות צמיחתה המהירה ועמידותה לתנאי יובש, יחד עם עצים נוספים ממוצא אוסטרלי כגון קליסטמון, אראוקריה וקזוארינה. ניטעה בעיקר בצידי דרכים כעץ שדרה (שדרת פרדס חנה-בנימינה לדוג')
אופן ריבוי
|
