מכנף נאה Tipuana tipu
מיקום: בין גן הפסלים לסביון
משפחה: קטניות
מוצא: מקורו של המכנף הנאה הוא בדרום אמריקה, מצפון בוליביה עד דרום ארגנטינה, שם הוא מצוי ביערות הגלריה של האנדים, כמעט בכל התנאים המצויים שם – מגובה פני הים עד גובה של 2,900 מטר, באזורים יבשים יחסית ובאזורים שכמות הגשם השנתית בהם מגיעה ל־2,500 מ"מ. הוא מעדיף אדמות בעלות ניקוז טוב, אך אינו בוחל גם באזורים אחרים. הוא עמיד גם למגוון טמפרטורות ומסוגל לשרוד גם כשהטמפרטורה צונחת עד ל־5- מעלות. המכנף הנאה הוא מין יחיד בסוגו. מוצאו בדרום אמריקה אך הוא הועבר למטרות גינון לאזורים הטרופיים והסוב-טרופיים בשאר היבשות. באוסטרליה ובדרום-אפריקה הוא הוגדר כצמח פולש.
מאפיינים: מכנף נאה הוא עץ נוי נשיר שמגיע לגובה 30 מ'. קוטר צמרתו מגיע ל-20 מ' והוא משמש לרוב כעץ נוי בגנים פרטיים וציבוריים. הפרחים של המכנף הנאה הם קטנים, בצבע צהוב ובצורת לוע של אריה. הפרחים הם חסרי ריח. פריו של העץ הוא זרע עטוף במעטה סיבי וקשה המתרחב למבנה דמוי כנף (ומכאן שמו). כאשר הפרי מבשיל הוא מתייבש וצבעו משתנה מירוק לחום. הוא נושר מהעץ בצורת סחרור. מבנה הזרע מאפשר לרוח לשאת אותו למרחקים ניכרים מהעץ. כרבים מבני משפחת הקטניות מקיים המכנף הנאה סימביוזה עם חיידקים מקבעי חנקן מקבוצת הריזוביום. החיידקים יוצרים על-גבי השורשים פקעיות חומות שכאשר חותכים אותן מתגלה בתוכן הצבע האדום של צבען הלגהמוגלובין, האופייני לפקעיות אלו.
פולקלור ושימוש אנושי:. צמיחתו המהירה של העץ הופכת אותו לבחירה מועדפת לתוכניות יעור מחדש, מניעת סחף וכשובר רוח. עובדת היותו סופח חנקן הופכת אותו למטייב קרקעות. המכנף הנאה הוא אחד מצמחי המספוא העיקריים בבוליביה, ויתרונו העקרי הוא העובדה שהוא אחד המקורות היחידים למספוא בעונת החורף היבשה. העץ המופק ממנו הוא איכותי, ומשמש לבניית רהיטים ולהפקת עץ ופחם לבערה.
המכנף הנאה משמש כעץ נוי בכל רחבי העולם. העץ הובא לארץ ישראל בשנת 1911, עת ניטע במושבה מגדל על ידי אוטו ורבורג הוא נקלט היטב ונפוץ כעץ נוי בעיקר בשנות השבעים ושנות השמונים של המאה ה־20. המין נקלט בארץ במידה כה מוצלחת, עד כי הוא מוגדר כיום כמין פולש.
אופן ריבוי: |
|
